איש האלו'הים- וזאת הברכה

בשבת שמחת תורה אנו קוראים את הפרשה החותמת את התורה – בפתחה, מתואר משה רבנו בכינוי ייחודי ביותר: "אִישׁ הָאֱלֹהִים".

נשאלת השאלה: מדוע דווקא כאן, ברגעיו האחרונים, בוחרת התורה להכתיר אותו בכינוי זה?

התשובה טמונה ביסוד עמוק: המעלה העצומה שאליה הגיע משה – המידות הטובות, ההתנהגות הישרה והמסירות האינסופית למען עם ישראל – לא היו דבר שבא לו בקלות או בטבעיות. משה לא נולד צדיק שחייו סלולים לפניו. הוא עבד, עמל ויגע בצורה משמעותית כדי לתקן את מידותיו ולזכך את עצמו.

בשם "אלהים" מסומלת ביהדות מידת היראה משה הגיע למסקנה השכלית והפנימית שכך דורשת מידת הדין והאמת, ומתוך ההכרה הזו הוא תבע מעצמו, עבד על אישיותו והגיע למדרגה הגבוהה ביותר על פני האדמה.

זהו המסר הגדול עבורנו בסיום התורה: הקשר של אדם לתורה ולרוחניות אינו תלוי בכישרונות מולדים, במיוחסין או בתנאי פתיחה נוחים, אלא בעמל ויגיעה. מי שעומל – מגיע, ומי שמחפש דרכי קיצור – נשאר מאחור.

כשאנו מסיימים את התורה וחוגגים את שמחת התורה, אנו לומדים ממשה רבנו שכל אחד מאיתנו יכול להתחיל מחדש – "מבראשית" – ולצמוח בכוחות עצמו ולהגיע למעלות עצומות בעזרת ה'

שבת שלום וחג שמח!