בלב אחד- "חג השבועות"

האחדות שהתגלתה בתוך העם,

היא אחד הדברים המיוחדים שהתגלו במתן תורה. וכך כתוב: "...וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר"

נאמרה חניה בלשון יחיד על העם שהם רבים, ללמדנו שכולם היו "איש אחד בלב אחד".

האהבה הנדרשת בין כל חלקי העם, היא לא רק באמירות כלפי חוץ. היא צריכה לבוא לידי ביטוי בתחושה פנימית עמוקה, על כאב פנימי/ על כל צער שיש לחברו.

הקב"ה בעצמו הראה לנו במעמד הר סיני כיצד אכפת לו מכל אחד ואחד.

היכן?

הקב"ה ציווה על איסור "נגיעה" בהר סיני מספר ימים טרם מעמד הר סיני.

כל נגיעה בהר תגרום למוות.

אולם בהגיע יום מתן תורה, רגע לפני המעמד הקב"ה שוב מבקש ממשה להזהיר את בני ישראל שלא ינסו לעלות להר סיני מרוב התרגשות מן המעמד- שמא יקרה אסון- "וְנָפַל מִמֶּנּוּ רָב".

חכמינו מסבירים שהמילה "רָב" לא באה לומר שהחשש הוא שימותו רבים מהעם, אלא היא מביעה את היחס אפילו לאחד שנופל. אחד יגע בהר וימות זה כבר נחשב הרבה.

משה אומר לקב"ה שאין צורך להתרות בעם בשנית, כי הם כבר מכירים זאת. אעפ"כ הקב"ה "מתעקש" ומשה מתרה בעם שנית על איסור זה.

מדוע הקב"ה מחדד שוב ושוב את ההנחיה?

כי הקב"ה חס על ברואיו ולא רוצה שלאף אחד מהם יהיה צער!

במעמד הזה הקב"ה מעביר מסר חשוב, רגע לפני שמקבלים תורה:

"אכפתיות כנה ואמיתית מכל אחד ואחת"- רק כך אפשר לקבל את התורה ולקלוט אותה כראוי.

חג שבועות שמח!

אברומי