גדולים וקטנים- פרשת "אמור"

הקב"ה מצווה את משה להזהיר את הכהנים על חשיבותם ומעלתם, וכפועל יוצא מכך גם על ההתנהלות המצופה מהם.

כך מתחיל הציווי: "...אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם..."

תחילת הציווי הינה כפולה.

אֱמֹר...וְאָמַרְתָּ

מדוע נכתבה כפילות זו?

חכמי התלמוד מסבירים:

שהכפילות באה לומר "גדולים על הקטנים". שהגדולים יזהירו את הקטנים בהתנהלות הנכונה.

אולם לא מובן מה החידוש בכך שהגדולים ילמדו את הקטנים תמיד זה כך, הגדולים מלמדים את הקטנים ?!

אלא, חכמינו רצו לרמוז כאן את המסר הבא:

ברור שהגדולים מלמדים את הקטנים, כך טבעו של עולם. החידוש כאן הוא, שהגדולים צריכים לדעת שבכך שהם מזהירים את הקטנים מהם, הם גם גורמים לעצמם להיות יותר זהירים ויותר טובים.

כל מסר שאדם מעביר לאנשים אחרים בסופו של דבר חודר אליו יותר ויותר עמוק.

ולכן גם הגישה נפשית בהעברת המסר תיהיה שהגדול לא יתנשא על הקטן גם הוא "הגדול", צריך ויכול להיות עוד יותר טוב ועוד יותר טוב!

"גדולים מלמדים את הקטנים מהם"!

גדולים לומדים יחד עם "הקטנים מהם"!

שבת שלום ומבורך!

אברומי