האוצר שבאשפה- פרשת "תולדות"

אנו קוראים בפרשה על יצחק אבינו שבהגיעו לגיל זקנה, החליט לברך את עשיו בנו הבכור.

השאלה המתעוררת, מדוע רצה יצחק לברך את עשיו, הרי היה ידוע לכולם, ובוודאי גם לו, שעשיו "לא הולך בדרכים טובות וישרות" בלשון המעטה?

התשובה: יצחק ידע בדיוק מי הוא עשיו ומה מעלליו, אך האמין כי עם כל מעשיו הרעים, קיים בו ניצוץ חיובי פנימי חבוי.

יצחק האמין שאולי בזכות הברכות שעשיו יקבל, הדבר ידליק בו את הניצוץ החיובי ומתוך כך, עשיו יטיב את דרכיו וילך בדרך נכונה.

אומנם, בפועל רצונו של יצחק לא התקיים, אך למדנו מכך על האמונה העמוקה באנשים שהייתה ליצחק אבינו. הוא האמין שאפילו "האדם הרשע ביותר" יכול תמיד לתקן את עצמו, להתקדם ולהיות הרבה יותר טוב.

שבת שלום ומבורך!

אברומי