הצעד הראשון- פרשת "יתרו"

בפרשה אנו קוראים על הרגע הנשגב ביותר בתולדות עם ישראל – מעמד הר סיני- קבלת התורה.

התורה מתארת כיצד בני ישראל חונים נגד ההר, ומיד לאחר מכן נאמר: "ומשה עלה אל האלוקים".

רק לאחר שמשה כבר נמצא בתנועה כלפי מעלה, מגיע השלב הבא: "ויקרא אליו ה' מן ההר".

לכאורה, הסדר היה צריך להיות הפוך: קודם שהבורא יקרא למשה, ורק אז שמשה ייענה לקריאה ויעלה.

מדוע משה רבנו בוחר לעלות אל ההר עוד לפני שקיבל הזמנה רשמית?

התשובה טמונה ביסוד חשוב: דברים טובים לא מגיעים ללא פעולה. בעולם הרוחני בפרט, ובכלל בכל הישג חיובי בחיים, קיימת חוקיות קבועה – האדם חייב לעשות את הצעד הראשון.

משה רבנו הבין שכדי לזכות להתגלות אלוקית, הוא לא יכול לשבת ולחכות בחיבוק ידיים בתחתית ההר. הוא היה צריך להפגין רצון, לעשות מעשה ולעלות למעלה בכוחות עצמו.

רק אחרי שמשה "עשה את שלו" והתחיל בטיפוס, הגיעה הברכה והקריאה מהשמים.

לעתים קרובות אנו מוצאים את עצמנו מחכים ל"סימן", להזדמנות או לעזרה שתגיע מבחוץ כדי לשפר את מצבנו.

הלימוד ממשה רבנו הוא ברור: אל תחכו שהדברים יקרו מאליהם. כאשר אדם פועל, משתדל ומתחיל לצעוד לעבר המטרה שלו – הוא פותח את הפתח לסיוע משמים ("סיעתא דשמיא") ולברכה שתלווה את מעשיו.

שבת שלום ומבורך!

אברומי