זוכרים ומפנימים - יום הזיכרון

ביום הזיכרון, אנו זוכרים את כל מי שעלו 'בסערה השמים' רק בגלל עצם היותם שייכים לעם ישראל.

אותם אנשים ונשים יצאו ממדרגת האדם הפרטי החי את משפחתו וסביבתו הקרובה ונתעלו למדרגה נעלה ומיוחדת הנקראת מדרגת "כלל ישראל". הם נפטרו מן העולם הזה בעבור כולנו  וכולנו מרגישים שייכים אליהם. הם כבר לא שייכים רק למשפחתם - הם קשורים ושייכים לכולנו.

ביום הזה אנו מרכינים ראש בענווה גדולה, מתוך רצון להתחבר לדמותם ומעלתם הרוחנית הגבוהה, ללמוד מהם, ללכת בדרכם.

הדרך שלהם היא דרך הגבורה, דרך של התאמצות, דרך שצופה למרחקים ולא יורדת לקטנוניות.

גם אנו הקטנים, יכולים לקחת את גבורתם ומסירותם ולהיות גיבורים בכל יום ויום בחיינו. להתאמץ לעשות את עבודתינו נאמנה, להתגבר על רצונות לא טובים, להתגבר על שנאה, להתגבר על קנאה, להתגבר ולא לומר דברים "מפלגים". להתגבר ולהיות עסוקים בלהוסיף טוב בעולם הזה, להוסיף ברכה לעם ישראל וארצו על מנת שנשכון בה לבטח כפי חזון נביאנו ואבותינו!

אברומי.