מתי נלחמים עד הסוף? - פרשת "שופטים"

"כִּי תִקְרַב אֶל עִיר לְהִלָּחֵם עָלֶיהָ וְקָרָאתָ אֵלֶיהָ לְשָׁלוֹם".

התורה מצווה על עם ישראל, שכשהם ניגשים למלחמה עם האוייב יש לנסות בראשונה, לפתור את הסכסוך בדרכי שלום.

במידה והאוייב מקבל את את דרישות העם- אין צורך במלחמה.

במידה ולא, יש להילחם בו מלחמת חורמה.

חכמינו מסבירים שגישה זו, היא גישה שנכונה גם לאדם פרטי.

כל אדם מנהל "מלחמה עם עצמו" בכל מיני תחומים. בין הרצון שלו להיות יותר טוב לבין משיכות ותאוות, כעסים, קנאה וכדומה.

התורה מלמדת את האדם, שהגישה הנכונה ביותר בהתקדמות העצמית אינה מלחמה חזיתית. ההתקדמות העצמית הטובה והמצליחה היא גישת "השלום".

האדם לא יכול לשנות את עצמו בבת אחת מן הקצה אל הקצה.

יש בקרבו של כל אדם כוחות, תכונות ומידות.

עליו לתת מקום לכל תכונה, מידה וכח הקיים בקרבו, בהגבלות הרצויות ובאיזון הנכון.

ולאט לאט להעצים דברים טובים ולמעט בדברים שליליים.

זו הגישה המתאימה ברוב המקרים.

רק כשאין ברירה אחרת, יש לגשת למלחמה חזיתית!

שבת שלום ומבורך!

אברומי