"קומבינה"- פרשת "משפטים"

אדם נידון בבית הדין על חשד רצח, אך מיד בפתיחת הדיון כל הדיינים אומרים שהוא חייב על הרצח.

על פי המשפט היהודי: הדין יופסק, והנאשם יצא זכאי.

הסיבה לכך היא: אם כבר בתחילת הדיון אף אחד לא רואה דבר לזכותו יש כאן חשש גדול שבדיון זה לא יצליחו הדיינים לחקר האמת.

על פי פסיקה זו, יכול אחד הדיינים הסבור שמצד האמת יש לחייב את הנידון, לצדד בזכותו מיד בתחילת הדיון, לא מפני שזו דעתו, אלא רק כדי לגרום שהדיון לא יופסק (שהרי אם כולם מחייבים הדיון יופסק) ובכך הדיון ימשיך כסדרו.

התוצאה הסופית של הדיון תיהיה שהנאשם חייב, כי רוב מוחלט של בית הדין יפסוק לחובתו.

אמנם הדין לא יפסק לפי אמירתו של הדיין, אך

התוצאה הסופית של המשפט תיהיה כפי דעתו האמיתית.

האם הדבר מותר?

עונה על כך התורה:

"...וְלֹא תַעֲנֶה עַל רִב לִנְטֹת"- אל תטה מדעתך האמיתית ותאמר ההיפך, גם אם כוונתך להביא לכך שהנידון יתחייב כפי מחשבתך בדין הרגיל של רוב מול מעט: "*אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת."

הדיין מחוייב לומר את האמת הפנימית שלו ללא אף שיקול של תוצאות הדיון הסופי.

"שְׂפַת אֱמֶת תִּכּוֹן לָעַד וְעַד אַרְגִּיעָה לְשׁוֹן שָׁקֶר"

שבת שלום ומבורך!

אברומי