"קשוט עצמך תחילה"- פרשת "עקב"

בפרשתנו מוזכרת מצוות תפילין:

וּקְשַׁרְתָּם אֹתָם לְאוֹת עַל יָדְכֶם וְהָיוּ לְטֹטָפֹת בֵּין עֵינֵיכֶם" (דברים יא, יח)

אם נתבונן במצוות תפילין, נגלה שתי תמיהות מרכזיות:

1. מדוע התורה הקדימה את התפילין של יד לתפילין של ראש, וקבעה שמניחים קודם על הזרוע ורק לאחר מכן על הראש?

2. מדוע תפילין של יד מניחים בצנעה ומכסים אותן, בעוד שתפילין של ראש מניחים באופן גלוי וחשוף לעיני כל?

הסדר והאופן שבו אנו מניחים את התפילין מלמדים אותנו כלל חשוב בעבודה עצמית ובקשר שלנו עם הסביבה:

תפילין של יד; היד מייצגת את הלב והמעשה. המצווה להקדים ולכסות את התפילין של יד מלמדת שראשית הדרך היא עבודה פנימית מוצנעת. לפני שאדם פונה להשפיע בחוץ, עליו לעבוד על מידותיו, מעשיו והתנהגותו באינטימיות ובשקט – "קשוט עצמך".

תפילין של ראש; הראש מייצג את המחשבה, הדיבור וההנהגה. רק לאחר שהאדם ביסס את עולמו הפנימי (תפילין של יד), הוא מגיע לשלב התפילין של ראש – השלב שבו הוא יכול לצאת החוצה בגילוי, להטביע חותם, ללמד ולהשפיע על אחרים – "ואחר כך קשוט אחרים".

הדרך הנכונה מתחילה תמיד מהפנים אל החוץ. קודם כל בונים את המעשה והלב בצנעה (של יד), ורק לאחר מכן מקרינים ומנהיגים בגלוי (של ראש)!

שבת שלום ומבורך!

אברומי