אדם ובהמה- פרשת "אמור"

בפרשת השבוע אנו למדים הלכות שונות על הבהמות הכשרות להקרבה בבית המקדש.

התורה פותחת את הנושא במילים "שׁוֹר אוֹ-כֶשֶׂב אוֹ-עֵז כִּי יִוָּלֵד".

נשאלת השאלה מדוע התורה משתמשת בשמות של בהמות בוגרות כבר ברגע הלידה, במקום להשתמש במונחים המתאימים לבהמה צעירה כמו עגל, טלה או גדי.

התשובה לכך טומנת בחובה יסוד גדול בהבדל שבין בהמה לאדם.

בהמה, ביום שבו היא נולדת, כל מה שיש בה ויהיה בה בחייה כבר קיים, והיא אינה יכולה להתפתח מעבר למה שנולדה בו.

לעומת זאת, האדם נולד כתינוק ומשם הוא גדל והופך לבוגר, דבר המלמד שלאדם יש יכולת תמידית להתקדם ולהשתפר.

בעוד הבהמה נשארת כפי שהיא, נקודת הלידה של האדם היא רק ההתחלה, ומשם הוא יכול לעלות ולהתעלות ללא גבול.

על כן, על האדם לדעת שהוא בר עבודה, השגה והתקדמות, ותפקידו בחיים הוא תמיד לשאוף קדימה ולא להישאר במקום.

שנזכה לעסוק אך ורק בהתקדמות.

שבת שלום ומבורך!

אברומי