האותות שהיו שם תמיד- פרשת "ויצא"

יעקב אבינו עבד שבע שנים תמורת רחל, אך לבן הרמאי החליף אותה בלאה בליל הכלולות. יעקב גילה את התרמית רק בבוקר.

התורה מתארת את הרגע הזה במילים: "וַיְהִי בַבֹּקֶר וְהִנֵּה הִיא לֵאָה".

🤔 למה "וְהִנֵּה"?

מבחינה תחבירית, הוספת הו' החיבור בתחילת הביטוי ("וְהִנֵּה") נראית לכאורה מיותרת. הרי אפשר היה לכתוב בפשטות: "ויהי בבוקר, הנה היא לאה". לשם מה התורה מחברת את המשפט הזה למה שקדם לו?

התשובה טמונה בהבנה: ליעקב אבינו "התחבר הפאזל" לגבי כל מיני אותות שקדמו לבוקר הזה, ופתאום הוא חיבר אותם למציאות שראה.

🎶 כבר בלילה של החתונה, שרו משתתפי החתונה ליעקב שיר שהפזמון החוזר שלו היה: "היא לאה, היא לאה, היא לאה". (מעין הקולללו שעושים בחלק מן העדות) יעקב שמע את המנגינה שנדמתה כשיר חתונה רגיל, ולא ייחס לה משמעות.

רק בבוקר, כשגילה את התרמית, הבין יעקב את הרמז שבשיר. עכשיו התחברו לו כל הדברים שהיו לפני כן. ה'ו' החיבור' (וְהִנֵּה) באה לחבר את המציאות שראה עכשיו לאותות שהוא שמע בלילה.

המקרה של יעקב אבינו מלמד אותנו עיקרון חשוב לחיים שלנו:

לעיתים קרובות, אנו מקבלים רמזים ואותות רבים לגבי מצבים שונים שמתרחשים סביבנו.

אנחנו לא תמיד שמים לב אליהם, או שאנחנו לא מחברים אותם לכדי תמונה אחת ברורה.

רק לאחר זמן מה, "הדברים מתחברים ליחידה אחת".

החוכמה והתפילה של כל אחד מאיתנו צריכות להיות תמיד לזהות את האותות האלו מראש ולפעול נכון.

שבת שלום ומבורך!

אברומי