'כעס', 'ביקורת' ומה שביניהם- פרשת "ויצא"

יעקב ומשפחתו בורחים מלבן הארמי לאחר שנים רבות של סבל והתעמרות מצדו של לבן.

לבן יוצא למרדף אחריהם ומשיג אותם, הוא לא נוגע לרעה ביעקב בעקבות הציווי האלוקי שהוא מקבל "הִשָּׁמֶר לְךָ פֶּן תְּדַבֵּר עִם יַעֲקֹב מִטּוֹב עַד רָע"

אך בכל זאת לבן מחפש את התרפים שלו שנעלמו (פסל עבודה זרה) בכל הציוד והאוהלים של יעקב.

החיפוש היה ארוך וכלל בתוכו חיפוש במקומות לא רלוונטים.

כשיעקב רואה זאת הוא כבר לא יכול להתאפק,

כל הסבל של ה20 שנה האחרונות צף ועולה והוא מחליט לומר ללבן את כל אשר ליבו.

"וַיִּחַר לְיַעֲקֹב וַיָּרֶב בְּלָבָן וַיַּעַן יַעֲקֹב וַיֹּאמֶר לְלָבָן מַה פִּשְׁעִי מַה חַטָּאתִי כִּי דָלַקְתָּ אַחֲרָי..."

אולם, ניתן היה לקצר את הפסוק ולהוריד את המילים "וַיָּרֶב בְּלָבָן" שהרי כתוב מיד לאחר מכן "וַיֹּאמֶר לְלָבָן" ברור שיעקב מתעמת עם לבן.

אז מדוע מילים אלו נשארו?

יעקב כועס מאד לבן, אך אף על פי כן הוא שומר על כבודו.

למרות שנוכחים "בדרמה" הזו כל משפחתו של יעקב ומשפחתו של לבן.

יעקב מוציא את לבן מחוץ לסביבת האנשים ואומר רק לו את הביקורות הצודקת שיש לו:

"וַיָּרֶב בְּלָבָן" ולא במי שאינו קשור לעניין.

גם שכועסים כעס מוצדק נשארים צלולים ומוסריים!

שבת שלום ומבורך!

אברומי