הנהגה ומחירים אישיים - פרשות "מטות- מסעי"

הקב"ה מצווה את משה רבנו להוציא את בני ישראל למלחמת תגובה מול מדיין. לאחר כן, מוסיף הקב"ה ואומר לו שלאחר המלחמה "תֵּאָסֵף אֶל עַמֶּיךָ"- תפטר מן העולם.

משה רבנו מבין שביצוע המשימה יגרום לסיום חייו בעולם הזה. אעפ"כ משה לא מעכב את ביצוע המשימה.

מיד מוציא משה קריאה לגיוס התנדבותי: "הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא"

אולם, למרות שנמצאו הלוחמים המתאימים, הם לא רוצים להתייצב. מדוע?

הם הבינו שהיציאה למלחמה כרוכה בסיום תפקידו של משה המנהיג הדגול אך הם לא רצו להיפרד ממנו.

לכאורה, משה היה יכול "לזרום" איתם ולעכב את המלחמה. בכך הוא הוא יכול להרוויח עוד זמן בחיי העולם הזה, ויש לו גם תירוץ טוב: זה לא הוא מעכב את היציאה למלחמה, אלא העם.

למרות זאת, משה לא מעכב את היציאה למלחמה. הוא מכריח את אותם שרצו להתנדב, להתגייס בעל כורחם. לאחר מכן באופן במיידיי הוא מוציא אותם למלחמה.

משה מנהיגן של ישראל מנתק את 'עצמו'- מכל נגיעה אישית ודואג לביצוע המשימה עבור העם גם במחיר אישי.