חכם לעשות- פרשות "ויקהל פקודי" (החודש)

בפרשתנו מונה משה רבנו את כל החומרים הדרושים לבניית המשכן ומבקש מבני ישראל לתרום אותם. תוך כדי פירוט המלאכה, פונה משה אל העם ואומר:

"וְכָל חֲכַם לֵב בָּכֶם יָבֹאוּ וְיַעֲשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוָּה ה'".

מדוע התורה מכנה את האומנים והפועלים "חכמי לב"? לכאורה, מדובר בעבודה מעשית של בנייה ואומנות, ולאו דווקא בעיסוק בחכמה תיאורטית. היה מתאים יותר לכנותם "אומנים" או "בעלי מלאכה".

התשובה לכך טומנת בחובה יסוד גדול,

התורה מלמדת שחכמה ומתן עצות טובות הן מעלות חשובות, אך המעלה העליונה ביותר היא היכולת להוציא את החכמה מן הכוח אל הפועל.

משה רבנו קורא דווקא לאלו שהם "חכמי לב" – כאלו שיש להם רעיונות ועצות – בתנאי שהם מוכנים גם "לבוא ולעשות". מי שרק רוצה להשיא עצות מבלי להירתם למלאכה, אינו נקרא "חכם לב" בהקשר של בניית המשכן.

מהדברים הללו עלינו ללמוד מסר חשוב להתנהלותנו היומיומית: לפני שאדם מציע רעיון או נותן עצה לזולת בעולם העשייה, עליו לשקול עם עצמו האם הוא היה מוכן לבצע את הדבר בעצמו.

אם אין בו את הנכונות למעשה, עליו לבחון מחדש האם ראוי להשמיע את חכמתו ועצתו.

שבת שלום ומבורך!

אברומי