כוחה של נתינה- פרשות "אחרי מות- קדושים"

בפרשתנו אנו פוגשים את מצוות "מתנות עניים": לקט, שכחה ופאה.

התורה מצווה עלינו להשאיר חלק מהיבול בשדה עבור מי שזקוק לו.

נשים לב לשינוי מעניין בפסוק,

הכתוב פותח בלשון רבים: "וּבְקֻצְרְכֶם אֶת קְצִיר אַרְצְכֶם" – פנייה לכל הציבור.

אך מיד עובר ללשון יחיד: "לֹא תְכַלֶּה פְּאַת שָׂדְךָ לִקְצֹר...".

למה השינוי?

לפעמים אדם מרגיש שהתרומה שלו "קטנה מדי". הוא אומר לעצמו: "השדה שלי קטן", או "יש כל כך הרבה עניים, מה כבר יעזור המעט שאשאיר?".

בא הכתוב ומלמד אותנו – אל תזלזל בשום נתינה!.

גם אם נדמה לך שהתרומה שלך היא טיפה בים, עבור העני שזקוק לה – זה עולם מלא. התורה עוברת ללשון יחיד כדי להדגיש את האחריות האישית של כל אחד ואחד, ללא קשר לגודל השדה שלו.

המסר עבורנו הוא,

שלא חייבים להיות מיליונרים כדי לעזור. חיוך, מילה טובה או עזרה קטנה – לכל נתינה יש ערך עצום.

אל תבטל את המצווה רק כי "אין לך הרבה", כי מה שבעיניך הוא מעט, עבור האחר הוא הכל.

שבת שלום ומבורך!

אברומי