כמים הפנים לפנים- פרשת "ויגש"

בנימין נלקח בשבי כעבד ליוסף במצרים, ויהודה מתייצב לפניו ומתחנן על נפשו של אחיו הצעיר, כשהוא מציע את עצמו כעבד תחתיו.

תוך כדי בשיח ביניהם

התורה כותבת "ויגש אליו יהודה".

חכמינו מעוררים כאן שאלה מעניינת: הרי יהודה כבר דיבר עם יוסף לפני כן, אם כן – לאן הוא ניגש? האם הוא התקרב אליו פיזית פעם נוספת תוך כדי דיבור?.

המפרשים מסבירים שלא מדובר רק בתנועה גופנית, אלא במאמץ נפשי אדיר שיהודה עשה באותם רגעים.

בספר משלי נאמר: "כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם". הפסוק מלמד אותנו יסוד פסיכולוגי ורוחני עמוק: כפי שהמים משקפים בדיוק את הפרצוף של מי שמביט בהם, כך הלב של חברנו משקף את מה שאנו חשים כלפיו.

אם אדם מביט בחברו במבט חיובי ובעין טובה – כך גם חברו ירגיש וישיב לו.

אם המבט הוא שלילי או מלא בביקורת – זה מה שישתקף בחזרה מהצד השני.

יהודה הבין שבתחילה הוא הסתכל על יוסף (שאותו עדיין לא זיהה כאחיו) במבט שלילי ומתוח, וזה מה שגרם גם ליוסף להקשיח את ליבו ולהתייחס אליהם בחומרה.

ברגע של "ויגש אליו", יהודה ביצע שינוי פנימי:

הוא הגיש את עצמו ליוסף מבחינה רגשית.

הוא החל לחשוב עליו מחשבות טובות ומפייסות.

מתוך השינוי הפנימי הזה, דבריו הצליחו לחדור אל ליבו של יוסף.

התוצאה לא איחרה לבוא – יוסף "נשבר" רגשית, ולא יכול היה להתאפק עוד עד שחשף את זהותו האמיתית בפני אחיו.

מסר לחיים

היחס שאנו מקבלים מהסביבה הוא פעמים רבות מראה של המחשבות והרגשות שאנו משדרים כלפיה. כשאנו רוצים לפעול לטובה אצל הזולת, הצעד הראשון הוא "לגשת" אליו בלבנו, למצוא בו את הטוב, ודרך המחשבה החיובית – לפתוח את השער לחיבור אמיתי.

שבת שלום ומבורך