להיות מרוצה מעצמי? - פרשת חוקת

הפרשה שלנו פותחת במצוות "פרה אדומה". האפר ה'מופק' מפרה זו נועד לטהר את כל האנשים שנטמאו בטומאת "מת", כלומר שנגעו או היו בקרבתו של אדם הנפטר מן העולם.

אחד הדברים המופלאים במצווה זו הינה, ש"הזאת" "אפר הפרה" מטהרת את "טמא המת". אך מאידך כל מי שמתעסק עם האפר הופך להיות בעצמו טמא, אמנם הוא נטמא בטומאה "קלה" אך עדין הוא טמא.

כיצד זה מסתדר? אותו האפר מבצע פעולת טהרה ל"טמאי מת", אך מצד שני מטמא את כל האנשים הטהורים המתעסקים בו?!

אין תשובה מספיק ברורה לשאלה זו. לא סתם מצווה זו נקראת בתורה "חוקה", כלומר מצווה ללא הסבר.

אבל בכל אופן ניתן ללמוד ממנה מסר עמוק: את העמדה הנפשית שכדאי לאדם לחיות לאורה.

כשאדם מרגיש "טמא", כלומר, הוא מרגיש שיש לו חסרונות, ויש לו הרבה דברים שהוא צריך להתקדם בהם. זה עצמו, הופך אותו להיות "טהור"- להיות אדם שמשתלם ומתקדם בחייו.

לעומת זאת, אדם שמרגיש "טהור"- כלומר, מושלם בחייו, הרגשה זו מגדירה אותו "כטמא", כי אדם כזה לא מתקדם לשום מקום.

מצווה זו מלמדת אותנו שאדם צריך ללכת על חבל דק בחייו.

הוא צריך לשמור על איזון נכון, בין תחושת הסיפוק העצמי, לבין תחושת החסרון העצמי. כל קיצוניות בכך מזיקה.

החכמה הגדולה היא לדעת להשתמש בתחושות אלו במקומות הנכונים ובאיזון הנכון.

שבת שלום ומבורך!

אברומי