תחושת השובע? 🌾 פרשת "מקץ"

בפרשתנו אנו קוראים על ההיערכות המרשימה של יוסף הצדיק לשנות הרעב במצרים. לאחר שבע שנים של אגירה אינטנסיבית של מזון, הרעב מתחיל, ויוסף נוקט בצעד מעניין: "וַיִּפְתַּח יוֹסֵף אֶת כָּל אֲשֶׁר בָּהֶם וַיִּשְׁבֹּר לְמִצְרַיִם".

נשאלת השאלה: מדוע יוסף פותח את כל מחסני המזון בבת אחת? לכאורה, היה הגיוני יותר לפתוח בכל פעם מחסן אחד, ורק כשנגמר המזון שבו – לעבור למחסן הבא.

יוסף, שהכיר לעומק את נפש האדם, הבין עיקרון חשוב: תחושת חוסר יוצרת בהלה ואגרסיביות. כשבן אדם מרגיש ש"אין", הוא נכנס למצב של מגננה וצורך הרבה יותר מזון ממה שהוא באמת צריך, מתוך חשש ליום מחר.

יוסף רצה לייצר בקרב המצרים תחושת שובע וביטחון. ברגע שהם ראו את הכמויות האדירות של המזון מוצגות לפניהם, הם נרגעו. כשאדם רגוע ויודע שיש מספיק לכולם, הוא צורך רק את מה שהוא באמת זקוק לו למחייתו באותו יום.

המסר עבורנו הוא עצום:

תחושת חוסר גורמת לנו לבזבז אנרגיות מיותרות, לדאוג ללא הרף ולפעול בצורה לא שקולה.

תחושת ה"יש" מייצרת עבודה רגועה, ניצול משאבים נכון, ובעיקר – שמחה וחוסר דאגה.

ככל שנדע לייצר לעצמנו ולאחרים סביבנו תחושה שיש מספיק ושמה שצריך להיות יהיה, כך נוכל לחיות בנחת, בשלווה ובמיצוי נכון של הכוחות שלנו.

שבת שלום!

חודש טוב!

חנוכה שמח!

אברומי