להפסיק להתמסכן- יום הכיפורים

אליעזר בן דורדיא, היה אדם בעל תאווה גדולה. הוא עסק בחייו בעיקר ב'לנסות' לספק את יצר המין שלו.

באחת הפעמים בהם הוא עסק בכך, אמרה לו אותה אישה, "אין לך סיכוי יום אחד להשתנות ולצאת מ'מעגל הזנות'."

דברים אלו נכנסו "כחיצים" בליבו. הוא התחיל להתפלל ולבקש רחמים על עצמו.

חכמינו מספרים שהוא ביקש מ"ההרים והגבעות" שיתפללו עליו שיצליח לחזור בתשובה על מעשיו, אך הם סרבו ואמרו לו שיש להם מספיק צרות משל עצמם והם צריכים להתפלל על עצמם. כך הוא פנה ל"שמים ולארץ" "לשמש ולירח", ל"כוכבים ומזלות" ומכולם הוא קיבל אותה תשובה.

מרוב צערו, הוא הבין שהיכולת להשתנות תלויה רק בו, הוא ישב ובכה בכי תמרורים "עד שיצאה נשמתו"

חכמינו מספרים שמאז התווסף לשם שלו הכינוי: "רבי", המרמז על כך שהוא הצליח לשוב בתשובה על מעשיו.

הנמשל של מדרש זה בא ללמד:

כל אדם רוצה להשתפר, אך אדם אוהב "להתמסכן" ולתלות את כל הבעיות שלו, בכולם חוץ ממנו.

"יש לי יצר הרע כמו הר וגבעה- ולכן אין לי סיכוי"

"אני טרוד כל כך בחיים מסביב לשעות היום והלילה- אין לי זמן להתקדם"

"נולדתי ב'מזל' מסויים ולכן אני לא יכול להשתנות"

רבי אליעזר בן דורדיא הבין שבלהאשים אחרים לא מתקדמים לשום מקום, ההתקדמות היא קרובה ותלויה באדם "אם אין אני לי מי לי" וכך הוא פעל. בהתאם לכך הוא הצליח לחזור בתשובה להיות לעצמו ולהפסיק להחטיא את מטרתו בחיים. בכך "יצאה נשמתו" ממאסר תאוותיו לחיים חירותיים.

יום הכיפורים, הוא יום שבו מפסיקים "להאשים"! לוקחים אחריות עצמית, חושפים את הפנימיות ופועלים לאורה ובעזרת ה' מתחילים שנה חדשה, טובה ומתוקה!

גמר חתימה טובה!

אברומי