עונש חינוכי - פרשת שלח

בפרשה שלנו מסופר על "חטא המרגלים" שנשלחו לבדוק את דרכי הגישה למלחמה על ארץ ישראל.

בחזרתם מהריגול, במקום לעורר מוטיבציה בקרב העם לכיבוש הארץ, הם החלישו את העם ואת האמון ביכולת העם להתמודד עם האויבים הרבים הנמצאים בארץ.

עם ישראל האמין למרגלים ורצה לשוב למצרים.

בכך הוא הביע חוסר אמון מוחלט בקב"ה - אלוקים אומר להם "הארץ טובה ואתם תכבשו אותה" והעם לעומת זה לא מאמין לו.

עם ישראל נענש להסתובב במדבר 40 שנה והמרגלים למעט יהושע וכלב, מתים במגפה.

המצב נראה עגום ביותר.

והנה, מיד לאחר פרשיית המרגלים ועונשם התורה פותחת במצוות "חלה" שניתן לקיימת אותה רק בארץ ישראל: "...בְּבֹאֲכֶם אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי מֵבִיא אֶתְכֶם שָׁמָּה"

הקשר ציווי זה לפרשת המרגלים לא מובן, מה הרלוונטיות לדבר על מצווה שתלויה בכניסה לארץ מיד לאחר שהעם נענש להישאר 40 שנה במדבר?! אפשר לצוות עליה לקראת סוף 40 שנות הנדודים?

אלא, שהקב"ה מרמז בכך לעם, "אמנם קיבלתם עונש חמור, אבל מטרתו של העונש היא לחנך ולקדם אתכם, אני ממשיך לאהוב אתכם, ואני גם משדר תחושת ביטחון שמבחינתי אתם תיכנסו לארץ ישראל"

לאחר קבלת העונש, אלוקים ממשיך את הקשר איתם כרגיל- הנה כבר ממשיכים לדבר על התכנון שהיה מקודם להיכנס לארץ המובטחת!

שבת שלום ומבורך!