פקודות, הנחיות ובו"ם - פרשת "שופטים"

הפרשה שלנו מתחילה בציווי על מינוי שופטים- הזרוע השיפוטית, ושוטרים- הזרוע המבצעת את הנחיות השופטים.

התורה מצווה את מינוי השופטים והשוטרים בציווי אחד:

"שֹׁפְטִים וְשֹׁטְרִים תִּתֶּן לְךָ בְּכָל שְׁעָרֶיךָ".

ונשאלת השאלה מדוע התורה לא מצווה על כל אחד בנפרד? מינוי שופטים לחוד ומינוי שוטרים לחוד?

אלא, שהתורה בכוונה כתבה אותם יחד, כי הם תלויים אחד בשני.

התורה אומרת שאם אין אפשרות למנות שוטרים אז גם אין מצווה למנות שופטים.

מדוע?

כי אין משמעות למשפט ופסיקת דין שאין מי שיכול לאכוף את הפסיקה.

על כן, התורה "הצמידה" את הציווי של מינוי השופטים לשוטרים.

ניתן ללמוד מכך, שנתינת הנחיות שאין מי שיעקוב אחריהן ויוודא את ביצוען, היא יותר גרועה ממי שלא נותן הנחיות בכלל.

נתינת הנחיות ללא יכולת לוודא אותם גורמת לזלול לא רק בציווי שניתן, אלא גם בגורם המצווה, היא נותנת רושם שהגורם המצווה/המנחה אינו רלוונטי ואינו מבין את המציאות. ממילא אין מה להקשיב אפילו לשאר הנחיותיו.

אל תדבר את מה שאתה לא יכול לקיים!

אמור מעט ועשה הרבה!

אברומי