אווירה של בינוניות - פרשת תזריע

הציווי המרכזי בפרשה הוא דיני צרעת המופיעה בגופו של האדם. (שהייתה קיימת בתקופת בית המקדש)

חכמינו מסבירים שהצרעת היא מחלה "רוחנית" שמופיע על העור כתוצאה מעיסוק האדם בתחום הלשון הרע והרכילות.

הרפואה למחלה זו, היא תיקון עצמי-פנימי, ככל שהאדם מתקן את עצמו ובאמת מקבל על עצמו לעסוק בטוב ולדבר טוב כך המחלה תעבור ממנו יותר מהר.

בימים שבהם האדם נגוע בצרעת, עליו לצאת מחוץ למקום הישוב ולהתגורר שם בצורה הבאה: "בָּדָד יֵשֵׁב מִחוּץ לַמַּחֲנֶה מוֹשָׁבוֹ".

גם אם יש עוד אנשים 'מצורעים' הם לא יכולים לשבת ביחד, כל אחד צריך להיות לבדו.

מדוע? גם כך המצב שלו קשה, לא יותר נעים להעביר את התקופה הקשה הזו ביחד?!

התשובה לכך היא: השהות יחד עם עוד "שותפים לצרה" גורמת לנחמה ולהשלמה עם המצב= "יש עוד אנשים כמוני". ממילא, היא פוגעת במוטביציה לתיקון ולשיפור חטא המחלוקת והלשון הרע.

לשון הרע הוא כל כך חמור- שצריך לעשות גם צעד קיצוני על מנת להתרפא ממנו.

אך המסר שניתן ללמוד מכאן לחיים הוא: יש להיזהר מלהיות "בינוני"! כל שכן שלא לייצר אווירה כזו.

שבת שלום ומבורך!

אברומי