איך מתאחדים - פרשת יתרו

עם ישראל מגיע להר סיני והוא חונה ליד ההר.

התורה מתארת זאת במילים הבאות:

"...וַיִּחַן שָׁם יִשְׂרָאֵל נֶגֶד הָהָר" התורה כותבת את המילה חניה בלשון יחיד: "וַיִּחַן". מדוע? הרי עם שלם חנה שם ולא אדם יחיד?

מסברים חכמינו, בעם ישראל אמנם היו אנשים רבים אך כולם היו מאוחדים "כאיש אחד בלב אחד". ממילא אפשר לכנות את החניה הזו כחניית יחיד.

מה גרם להם להגיע לרמה כזו של אחדות עד שניהיו אחד?

הם היו ערוכים ודרוכים לקבל את התורה.

התורה עוסקת בהדרכה כיצד לחיות חיים מלאים נתינה ואידאלים והקרבה עצמית. אדם שבוחר בדרך הוא פחות עסוק בעצמו ויותר עסוק בטובת הכלל.

כשאין עיסוק עצמי אצל כל העם וכולם עסוקים בטובת "המערכת", באופן אוטומטי כל התככים/הקנאה/מריבות וכו' נעלמים ונשאר נקיים ומאוחדים.

נתינה ושליחות מביאה לאחדות!

שבת שלום ומבורך!