בגלל הרוח - פרשת בשלח

לאחר קריעת ים סוף בני ישראל יצאו למסע לארץ ישראל דרך המדבר.

פתאום, ללא כל מידע מודיעני מקדים עמלק פותח בקרב "ומזנב" בעם ישראל.

משה ויהושע מגיבים במהירות ובוחרים לוחמים לצאת לקרב, משה ממנה את יהושע לפקד על הקרב ויהושע יוצא לקרב.

משה רבנו לא יוצא לקרב אלא הוא עולה לגבעה שממנה ניתן לצפות בקרב ומשם גם הלוחמים רואים את משה.

משה מרים את ידיו כלפי מעלה ומחזיק את "מטה האלוקים" בידו וכך נכתב בפסוק: "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק" גובה הידיים של משה קובע את מצב הלחימה.

וזה מעורר סימן שאלה, כיצד ידי משה משפיעות על הלחימה?

פירושים רבים נאמרו על כך:

אחד מהם מסביר שהמטה המורם בידי משה הוא כמו דגל מונף, כשמשה -מנהיג ישראל עומד מול הלוחמים ומטהו מונף בידו הוא משדר להם תחושת ביטחון בניצחון וממילא הלוחמים מתמלאים במוטיבציה ובאמונה וגוברים על האוייב.

כשמשה מוריד את ידיו זה מראה על חולשה ודעיכה והדבר משפיע באופן אוטומטי על רוח הלחימה וממילא חלה נסיגה בשדה הקרב.

משה מתאמץ להישאר לאורך כל הלחימה מול הלוחמים כשידיו מונפות כלפי מעלה ולחזק את רוחם ולהתפלל להצלחתם.

שבת שלום ומבורך!