המשפחה והשליחות- פרשת וירא

חכמינו משבחים מאד את אברהם אבינו על זריזותו בקיום הציווי האלוהי ללכת לעקוד את בנו. כמו שכתוב בפרשה "וַיַּשְׁכֵּם אַבְרָהָם בַּבֹּקֶר"- הוא לא המתין עם הציווי אלא יצא לדרך מיד בהשכמת הבוקר.

אולם, לכאורה אם אברהם היה כל כך זריז, מדוע הוא חיכה לבוקר?! הרי הוא נצטווה על ציווי עקידת בנו, כבר מיום האתמול , מדוע הוא לא יצא אתמול לדרך?

ההסבר לכך הינו, שהקב"ה ציווה את אברהם על העקדה הוא אמר לו "וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ..."

כלומר, קח את יצחק על ידי "נא"- בצורה של בקשה, בצורה נינוחה.

על אברהם "לרתום" את שרה לכך שהיא תסכים ברצונה לשלוח את יצחק יחד איתו לתקופה ארוכה, דבר שהיא לא עשתה עד כה.

על כן, אברהם אבינו מרגע הציווי לצאת לעקידה, הלך לדבר על ליבה של שרה. זה מה שהוא עשה כל אותו הלילה. הוא אמנם לא סיפר לשרה את כל האמת, על הדרך אליה הוא יוצא. אולם בהחלט הוא אמר לה שהוא לוקח אות יצחק לדבר רוחני וגדול.

רק בסיום הלילה שרה הסכימה לעניין, מיד לאחר מכן אברהם יצא לדרכו יחד עם יצחק.

'רגע' לפני אחד הרגעים הכי גדולים של ההיסטוריה היהודית אברהם אבינו עסוק ב"לרתום" את אשתו שרה למשימה החשובה. הוא נותן בכך מסר גדול לאומה:

חייב להיות חיבור של האישה/המשפחה למשימותיו ואתגריו של הבעל.

גם כשמדובר על האתגר הכי גדול שאיש המשפחה יוצא אליו והוא טרוד בו מאד, הוא צריך לוודא שהמשפחה בדגש על אשתו נמצאת יחד איתו ונותנת את ברכתה לעניין. [הוא הדין גם להיפך]

שבת שלום ומבורך!

אברומי