העוז להנהיג - פרשת פקודי

בפרשה שלנו מסופר על העמדת המשכן "על תילו" ועל תחילת העבודה בו.

כחלק מכך, הקב"ה מצווה את משה רבנו , להלביש את אהרון ובניו בבגדי הכהונה ו"למשוח" אותם בשמן השמחה כסימן לתחילת תפקידם.

אולם, לאחר מכן התורה חוזרת שוב ואומרת "וּמָשַׁחְתָּ אֹתָם כַּאֲשֶׁר מָשַׁחְתָּ אֶת אֲבִיהֶם וְכִהֲנוּ לִי..."

הדבר לא מובן, מדוע התורה צריכה לחזור על כך שנית ובנוסף לכך גם להדגיש שיש ל'משוח' את בני אהרון בדיוק כמו אהרון עצמו?

ההסבר לכך הוא, משה רבנו גם זכה להיות כהן גדול, ולכן לא אמור להפריע לו שגם אחיו אהרון יהיה כהן גדול. הוא "ימשח" אותו בשמחה רבה.

אבל, בשונה מאהרון, משה רבנו לא זכה שהילדים שלו ימשיכו בתפקידיו [כמו שאנחנו באמת לא מכירים את בניו של משה].

הקב"ה מדגיש בציווי החוזר, שעל משה רבנו "למשוח" את בני אהרון באותו שמחה כמו שהוא "מושח" את אהרון, כל זאת למרות ה'צער' שילדיו שלו לא ממשיכים אותו בתפקידיו.

בני אהרון הם אלו שנבחרו על ידי הקב"ה כמתאימים לכהונה.

משה רבנו, עושה זאת כמובן באותה שמחה ועוצמה.

בציווי זה חוזרת התורה ומחדדת לנו, עד כמה תפקידו של המנהיג הוא לעשות את הנכון לטובת אנשיו ולא להתסכל על טובתו האישית והמשפחתית.

שבת שלום ומבורך!