חסד ללא גבולות? פרשת "וירא"

אברהם אבינו נודע כאיש החסד המובהק, המבקש בכל עת להיטיב עם הבריות. אברהם הפגין חסד אף כלפי רשעים, כפי שמעידה תפילתו על סדום. הוא אף כרת ברית שלום עם אבימלך, למרות שאבימלך לקח את שרה אשתו, וכן עבדיו רבו עם עבדי אברהם.

כל חייו של אברהם שיקפו את המידה הזו של נתינה, דאגה והטבה.

ניסיון עקדת יצחק מגיע כהיפוך מוחלט למהות זו. הקדוש ברוך הוא מצווה על אברהם ללכת ולשחוט את בנו, מעשה המהווה את ההפך הגמור ממידת החסד.

עולה השאלה: מה התועלת לנסות את אברהם בניסיון ההפוך כל כך מטבעו- טבע החסד? מה רע בחסד שלו?

התשובה לכך היא, שאברהם היה צריך ללמוד להגביל את מידת החסד שלו. לא כל חסד הוא טוב, ולעיתים חסד שנעשה לאדם מסוים יכול להתברר כהתאכזרות כלפיו. ישנם מצבים בהם נדרשת דווקא הגבלה ואי-עשיית חסד, שכן חסד אינו תמיד רק נתינה.

הקדוש ברוך הוא רצה לאזן את מידת החסד העצומה של אברהם. המטרה בניסיון הייתה להכניס בו את מידת הדין, היראה וההגבלה. כלומר, הניסיון בא לעצב ולהעצים את תכונת הנפש של מידת הגבורה – הגבלת החסד.

הלקח הגדול הוא שחסד הוא מידה טובה, אך יש להפעילה בגבולות ובמקום הנכון.

שבת שלום ומבורך!

אברומי