לֹא תִשְׂנָא - פרשות אחרי מות קדושים

התורה מצווה בפרשה את מצוות הדגל- "וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ".

התורה גם מוסיפה: "לֹא תִשְׂנָא אֶת אָחִיךָ בִּלְבָבֶךָ..." - אסור לשנוא את חברו אפילו בלב.

אולם, זה נראה משימה בלתי אפשרית, איך אפשר לצוות על האדם למחוק שנאה מן הלב? הרי מאד קשה לשלוט בתחושות הלב?!

התשובה לכך:

באמת התורה לא יכולה לחייב את האדם למחוק את רגשות השנאה מהלב, זה לא תמיד נשלט.

התורה מצווה כאן שלא לשמור את השנאה בליבו ולהיות "אחד בפה ואחד בלב".

אם יושבת שנאה על הלב של האדם, מצווה עליו ללכת לחברו ולומר לו את מה שהוא חושב עליו בצורה נכונה ובונה ומתוך כך יחזור השלום ביניהם.

אולם מעבר לתועלת של ריבוי השלום ביניהם, חברו גם יוכל לקבל ביקורת בונה ולהתקדם בחייו, אם הוא לא יקבל הא/ערות מחבריו כיצד הוא יתקדם בחייו?!

שבת שלום ומבורך!

אברומי