עבודה מכבדת - פרשות בהר בחוקתי

אדם שעקב דוחק כלכלי מכר את עצמו להיות "עבד".

התורה מצווה את אדון שלו לתת לו יחס מכבד ולהיזהר מאד מלהקל בכבודו - "לֹא תִרְדֶּה בוֹ בְּפָרֶךְ..."

לכן, אסור לאדון להעביד את העבד שלו בעבודות שהמכנה המשותף שלהם הוא בפגיעה בנפשו של העבד.

מספר דוגמאות לכך:

אסור להעסיק את העבד בעבודות הבאות:

1. עבודה שאין לה זמן סיום.

למשל: "תנקש עשבים בכל שטח הענק הזה עד שאבוא אליך".

האדון לא נתן כאן "דד ליין" לסיום המשימה או בזמן או לפי כמות שטח.

2. עבודה שתכליתה להעסיק את העבד שלא יהיה בטל, אבל אין תועלת במשימה עצמה.

3. עבודות בזויות, כמו לנעול לאדון את הנעליים או כל דבר אחר שמבזה את העובד בו.

מצד שני על האדון לדאוג לכל צרכיו של עבדו ולהתייחס אליו כמו אל עצמו.

עליו לדאוג שלעבדו יהיו אותם תנאי שינה, סוגי מאכל בארוחות וכו' בדיוק כמו שהוא דואג עצמו.

ממצווה זו ניתן ללמוד אנושיות ויחס מכבד לכל אדם, במיוחד למי שמועסק אצלי.

שבת שלום ומבורך!