שומרים על השער- פרשת "שופטים"

מצווה התורה: "שופטים ושוטרים תיתן לך בכל שעריך..."

השופטים מופקדים על ההדרכה והפסיקה, והשוטרים אחראים על אכיפת ההחלטות בפועל. אך נשאלת השאלה: מדוע נקטה התורה בלשון "תיתן לך" בלשון יחיד, ומדוע הדגישה את הביטוי "בכל שעריך" ולא פשוט "בכל עריך"?

חכמי המוסר והחסידות למדו מכאן יסוד עמוק בעבודת הנפש: הציווי אינו פונה רק אל הכלל או אל הנהגת המדינה, אלא הוא גם רומז אל כל אדם ואדם באופן אישי ("תיתן לך").

כל אדם נדרש להיות ה"שופט" של עצמו – לבחון ולהחליט מה נכון וראוי לעשות, וה"שוטר" של עצמו – לגלות משמעת עצמית וליישם את ההחלטות הטובות שקבל על עצמו.

איפה מתנהל המאבק העיקרי? "בכל שעריך".

שעריו של האדם הם חושיו ואיבריו החיצוניים, שדרכם נכנסת הנגישות אל עולמו הפנימי כדוגמת; שער הראייה (העיניים), שער השמיעה (האוזניים), שער הדיבור והאכילה (הפה).

כשם שבעיר מבוצרת קל בהרבה למנוע מנגעים או מאויבים להיכנס עוד כשהם בשער, כך גם ברוחניות: אם האדם מעמיד "שופט ושוטר" כבר בפתחי החושים – שומר על מה שהוא רואה, מטה אוזן לדברים חיוביים ומקפיד על דיבור נקי ומקרב – הפנימיות שלו נשארת שמורה וטהורה.

לעומת זאת, ברגע שהשערים נפרצים, בהרבה יותר קשה לאתר את המחשבות והתחושות השליליות ולהתמודד איתן כשהן כבר נכנסו פנימה.

שמירת השערים אינה צמצום, אלא הגנה על איכות החיים הרוחנית והנפשית שלנו. כאשר אנו מציבים גבולות נכונים בפתחים, אנו זוכים לבנות פנימיות צלולה, יציבה ומלאת אור.

שבת שלום ומבורך!