תודעת היום- פרשת "כי תבוא"

כשמעיינים בפרשה, אי אפשר שלא להבחין בביטוי אחד שמילת המפתח שלו חוזרת על עצמה שוב ושוב – המילה "היום". היא מופיעה בפרשה שתים עשרה פעמים בהקשרי משותפים: במצוות הביכורים ("הִגַּדְתִּי הַיּוֹם לַה' אֱלֹהֶיךָ"), בברית והיחסים בין העם לה' ("אֶת ה' הֶאֱמַרְתָּ הַיּוֹם... וַה' הֶאֱמִירְךָ הַיּוֹם"), ובאזהרות והציווים ("הַיּוֹם הַזֶּה ה' אֱלֹהֶיךָ מְצַוְּךָ", "הַיּוֹם הַזֶּה נִהְיֵיתָ לְעָם").

והשאלה מתבקשת: מדוע התורה מדגישה כל כך את ה"היום"? הרי משמעות הציווי נשארת ברורה גם בלעדיה.

התשובה טמונה בהתמודדות עם האויב הגדול ביותר של ההתקדמות והעשייה הטובה – הדחיינות.

טבעו של אדם להבטיח לעצמו שישתנה ויפעל, אבל "מחר". כשירווח, כ שיהיה נוח, כשיהיו התנאים המתאימים. מול הנטייה הזו באה התורה ומלמדת אותנו יסוד גדול: מי שרוצה לעשות טוב, צומח מתוך ה"היום". לא מביטים על מה שהיה בעבר, ולא נתקעים בחששות ממה שיהיה בעתיד, אלא מרוכזים בעשיית המקסימום ברגע הזה ממש.

החזרה המדויקת על המילה "היום" - שתים עשרה פעמים- אולי באה להזכיר כי היסוד הזה שייך לכל אחד ואחד משבטי ישראל. לכל אדם, בכל מצב ובכל תכונה, יש את הכוח והיכולת לחיות בתודעה של הווה, לנצל את הרגע הנוכחי ולהביא בו אור וטוב.

שבת שלום ומבורך!